ללמוד מסיפור הבריאה על יצירתיות

איך ומתי מתחילים.ות? איך ומתי מחליטים.ות לסיים? האם כדאי לעבוד בלו"ז מוגדר או לתת דרור ומה שיהיה יהיה?
בחודשיים האחרונים הייתי צמודה לסיפור הבריאה, או אם לדייק, לסיפורי הבריאה, זאת במסגרת סדנה נהדרת שהובלתי יחד עם עופר בלנק, צילום בהשראת בראשית, אני הייתי אמונה על החלק הלימודי ועופר על החלק הצילומי.
לקרוא את סיפורי הבריאה מבעד לעיני היוצרת שאני, העלו בי נקודות מעניינות ביחס לתהליך היצירה.
איך ומתי מתחילים.ות?
סיפור הבריאה,  ולמעשה התנ"ך כולו מתחיל ב'בראשית'. מתוארת נקודת התחלה,  נקודת התייחסות, שממנה מתרחשים הדברים.
לא ברור האם ומה היה לפניה, ואיך והאם השפיע על התהליך.
למרות שברוב תהליכי יצירה אפשר להצביע על נקודת התחלה, הרי שאם נבדוק היטב נגלה שלנקודה זו יש בסיס של הכנה, של בשלות, של איסוף הבנות, שלאחריהן אכן מגיעה נקודת הבראשית, שממנה מתחיל התהליך. אפילו כמו לכתוב את הפוסט הזה עכשיו, רעיון שהתגלגל,  מחשבות שהתחברו, והופ, מתיישבת ומתחילה להגות. מבראשית.


התוהו ובוהו של הבראשית
אחת הסיבות שרובנו לא מתחילים.ות, לא קופצים.ות למים הוא הערפול, חוסר הוודאות, המון פרטים שמסתובבים בראש בלי סדר, האנדרלמוסיה הזו מעוררת לחץ, חששות, אפילו פחד. לאאאא. בואו נישאר כאן. למה בעצם  לעבור דרך החושך הזה על פני תהום?
מצד שני, המון רעיונות, הבזקים, דברים לא קשורים, בלאגן.
ובתוך כל אלו החליט אלוהים לברוא את האור. למה? כדי לקבל בהירות. כדי להבין מה פה קורה פה.
ואכן, השלב הבא אחרי בריאת האור, לאחר שראה את האור כי טוב, הוא ההבדלה. חושך – לכאן. אור – לשם. (או ההיפך). באופן לא מוכר אלוהים לא ביטל את החושך בעת יצירת האור, אלא הבדיל: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ." (בראשית, א, ד).
ההבדלה, ההפרדה עוזרת לנו לראות את הדברים בבהירות. במקום להתייחס אליהם כסבך, בלי התחלה וסוף, אפשר לראותם כחלקים נפרדים, ואז המשימה לא  נראית מסובכת כל כך. רק מורכבת.
והופ. עבר יום. ז"א קודם הוא נוצר (המושג יום) ואז הסתיים.
מה ניתן ללמוד ממניית הימים, אחד,שני, שלישי? אני מוצאת בה את השלבים שבתהליך היצירה.
כל חלק מקבל את הזמן שלו, כל זמן מקבל את החלק שלו. אפשר ואולי צריך לנשום בין שלב לשלב, בין יום ליום.
למעשה מדובר בכלל ביממה, "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר", 24 שעות, שכוללות עשייה, וכנראה גם שינה.
משהו אחד הסתיים והבא אחריו בפתח.


איך ומתי מסיימים.ות?
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי." (שם, לא), עוד טרם עצר מלאכתו, עוד טרם נאמר לנו שסיימה, מסתכל אלוהים על כל אשר עשה, מרוצה למדי ואומר טוב מאוד. מצד אחד לא מצוין, ומצד שני יותר מהטוב, שאמר על שאר מעשי הבריאה במהלך השבוע.
רק ביום שלאחר מכן, ביום השביעי נאמר לנו ש" וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה." (שם,ב, ב). כעת כילה אלוהים את עשייתו, ושבת מכל מלאכה.
למעשה, אלוהים עבר ארבעה שלבים בדרך לסיום התהליך:
א. הביט על כל אשר עשה, ב. אמר טוב מאוד, ג. סיים את כל אשר עשה – בתודעתו
ד. שבת מכל מלאכתו – לא שינה מילה, לא הוסיף צבע לציור, לא ערך עוד חלק בתמונה, אלא ממש לחץ על send.
חז"ל תהו איך ידע אלוהים מתי לסיים, האם כשהיה שבע רצון? האם כי החליט מראש שהבריאה תיארך שישה ימים? האם הלך לו על הפעם הראשונה שניסה?
חז"ל הבינו ששלב סיום היצירה הוא שלב שדורש תעצומות נפש. מקביל הדבר לשאיפה לשלמות המקוננת בחלקנו, שהרי אם נסיים, לא נוכל לתקן, והרי חובה היא לתקן, לא? ועל כן כתבו את המדרש הבא:
אמר רבי אבהו הקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן,  עד שברא את אלו אמר דין הניין לי,  יתהון לא הניין לי" [זה מהנה אותי,  הקודמים – לא מהנים אותי]
בראשית רבה פרשה ט
נראה, שלאלוהים הייתה את הפריבילגיה לערוך עוד ועוד ניסיונות, אבל אנחנו כיוצרים.ות צריכים.ות לקחת בחשבון, שמתישהו צריכה יצירתנו להסתיים, שמתישהו היא תקבל את חייה שלה,והמתישהו – זה עכשיו.
ואני מצטטת מתוך הספר 'דרך האמן'  של ג'וליה קמרון, שציטטה את פול גארדנר:
"ציור לעולם אינו מסתיים, הוא פשוט עוצר במקומות מעניינים" .

מהמדרש הזה ניתן ללמוד גם על חשיבותו של "כישלון" בתהליך היצירה, אלוהים לא אמר נואש, למרות שברא וברא ולא ממש הצליח לו.

וכן, יש סיפור בריאה נוסף, בפרק ב', שונה ודומה, חוזר ומחדש. גם ממנו אפשר ללמוד על תהליך היצירה.
אך הפעם, כמיישמת טובה של העקרונות שאני מנחה – אשים נקודה.
וגם אני אראה כי טוב מאוד ואשחרר את הפוסט הזה כרגע, ואאמין, שלמרות שאולי יכולתי לכתוב אותו טוב יותר, נכון יותר, שנון יותר ו-** יותר, הגיע זמנו לצאת לאוויר העולם, ולי, להמשיך במסע יצירתי, מסע חיי.

התמונות צולמו בסיורי הצילום שערכנו בסדנה – הכנרת, אגמון החולה
והשקדיה צולמה בנחל כנף.הבריאה במרהיבותה.

השארת תגובה