יציאת מצרים שלי

בשבועיים האחרונים אני עסוקה בהנחית מפגשי כתיבה שנושאם, וזה לא מפתיע, יציאת-מצרים-שלי, וכן בעריכת סדרי נשים, בהם נשים שיתפו ביציאת מצרים הפרטית שלהן.
כפי שיציאת מצרים היא ליבת התרבות היהודית, הארוע המכונן של העם, כך כשא.נשים מתבקשים.ות לספר אודות יציאת מצרים הפרטית שלהם.ן הם.ן למעשה מתבקשים.ות לסקור את חייהם.ן ולהצביע על נקודה, או תקופה בה חלה בהם.ן טרנספורמציה.
ולא, לא כמו עם ישראל שלא ביקש את יציאת מצרים ולא עשה (כמעט) דבר כדי להיחלץ מן העבדות הקשה שנמשכה מאות בשנים, הרי שסיפורי יציאת מצרים ששמעתי הראו שברוב המקרים מדובר בבחירה, בהצהרה ברורה (אם כי לעיתים ניתנת להבנה רק בדיעבד) לאקטיביות. גם אם מדובר בבחירה קטנה, הייתי קוראת לה בחירה בחיים.

לא מעט א.נשים סיפרו על יציאת מצרים שהיא נסיבה, שהיא התוצאה של התרחשות שלא נבחרה. ודווקא משום כך התרגשתי. יציאת מצרים מצטיירת כיציאה מן החושך אל האור, מן העבדות לחירות, מהלך שלא כל-כך מתקשר עם שינוי דרסטי כמו אובדן, באשר הוא.
כך שמעתי את סיפורה של אישה כבת 75 שהתאלמנה לפני שנתיים והייתה צריכה להוכיח לילדיה הדואגים, שהיא יכולה להסתדר בכוחות עצמה, ולשכנע אותם לסמוך על בחירותיה ועל עצמאותה.
ואת סיפורו של גבר שהתאלמן לפני חמש עשרה שנים ובחר להינשא בשנית ולא לטבוע (כך במקור) בבדידותו.
ואת סיפורה של אם שכולה שכעת, לאחר עשור, שהחזיקה את צערה ואת משפחתה על כתפיה, מרשה לעצמה להיות פחות חזקה, ומאפשרת לעצמה להיות חלשה (כך במקור) ולומר כשצריכה: “קשה לי”.
הבחירות המעניינות האלו הזכירו לי את דרווין, שעל תורת החזק-שורד שלו גדלנו, שטוען דווקא: “זה לא החזק ביותר ששורד, גם לא האינטליגנטי ביותר. שורד הוא מי שיודע להתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר.”
“זה לא החזקה ביותר ששורדת, גם לא האינטליגנטית ביותר. שורדת היא מי שיודעת להתאים את עצמה לשינויים בצורה הטובה ביותר.”
ויש כמובן את אלו שבחרו לצאת מהמצרים שלהם.ן כשהבינו שהמקום בו הם נמצאים.ות אינו מיטיב עמם.ן או אפילו מחבל בחייהם.ן, כמוני למשל, שבחרתי לעזוב מקום עבודה בטוח וטוב (יחסית) לטובת חיי עצמאות, שמיטבים עמי מאוד עד עצם היום הזה, כבר שש עשרה שנה, ועיקר יציאת המצרים עבורי הייתה בלשנות את ההגדרות של המושג ‘חיים טובים’.


הושמעו כמובן גם סיפורים המפנים זרקור על רגעים בחיים בהם החופש והשחרור התבטא ביתר שאת, כמו גבר שלחם במלחמת יום כיפור שתיאר את החופשה הראשונה שקיבל לאחר חודשיים בחזית, או סיפורה של אישה שתיעדה רק לאחרונה את קורות ילדותה של אחותה הגדולה שהוסתרה בתקופת השואה כנוצריה.
עבורי, לשמוע את הסיפור המושמע קבל עם ועדה, ולדעת שישנם עוד סיפורים הנאמרים בלחש, או במסווה – זוהי מתנה גדולה והשראה גדולה עוד יותר.
אני שמחה על ההזדמנות שהתאפשרה לאותם.ן א.נשים שבחרו להשמיע את סיפורם.ן.

לשאול, לכתוב, לצאת, לשחרר
אני מזמינה אותך לשאול עצמך ולכתוב בעקבות כך: איזו יציאת מצרים זכורה לך? איך נראו חייך לפני? איך נראתה יציאת מצרים? מה היו תחושותיך? ואיך נראו חייך אחרי? זו אינה צריכה להיות יציאת מצרים בומבסטית, גם משהו קטן ובעל משמעות נכנס לקטגוריה הזו. ואם לא עולה יציאת מצרים שכזו בזכרונך, הרי שאפשר לכתוב על יציאת מצרים שהייתי רוצה שתתרחש בחיי.

כי כשיוצאים – מגיעים למקומות נפלאים! וגם כשיוצאות מגיעות למקומות נפלאות (קריצה).

חג שמח!

**

כאחת שמחוברת מאוד לשפה ולמילים אני יודעת כמה כוח יש להן ואיזו השפעה (בלתי מודעת) הן נושאות איתן על החשיבה שלנו. ולכן, עד שלא יימצא פתרון הולם יותר לשוויון שפתי (חלקי כבר קיים, ואני בהחלט משתדלת ליישמו), אני אשבור קצת לעצמי את המקלדת ולכם.ן את העיניים. תודה על ההבנה.

 

השארת תגובה