פעם פעם היו נהוגות בבית הספר התיכון מגמות: ריאלית, הומנית, ביולוגית.
למזלי, כשהגעתי אני לגיל תיכון נכנסה למערכת שיטת יחידות הלימוד, שהשאירה את כולנו, על שלל בחירותנו בכיתת האם. כך יצא שלמדתי 5 יח’ מתמטיקה ו-5 יח’ ערבית. לא ממש קשורות, (אבל) בהחלט עניינו והיו אהובות עלי מאוד.
ספרות? אומנות? ממש לא בשבילי, ולא בגלל שלא אהבתי, אלא כי לא השתלבו עם הצד הריאלי שרציתי מאוד (והיה לי קל) לטפח ולחזק, לכן גם בחרתי ללמוד מתמטיקה ומדעי המחשב לתואר ראשון, וכך נצמדתי לצד הריאלי שלי (באהבה רבה, יש לומר, ולמתמטיקה במיוחד) גם בחיי התעסוקתיים. גם כשעזבתי את עבודתי כשכירה בחברת מחשבים, הייתי עדיין שבויה בדיכוטומיה של ריאלית / הומנית, ולא אפשרתי להן לדור בשלום בתוכי. שלא לדבר שכשהרחבתי את תחומי העיסוק שלי במהלך השנים התקשיתי להגדיר במה אני עוסקת, ואיך לעזאזל קשורים הדרכת מחשבים ופיתוח באקסל לכתיבת ברכות וכתיבת סיפורי חיים, שלא לדבר על כתיבת שירים. לא תרמו לכך הרצאות שיווקיות ששמעתי שחזרו והדגישו – התמקדי התמקדי התמקדי.

לשמחתי פגשתי במושג נושאת הפכים בלימודי ימימה, ובשנים האחרונות אני מתחילה לעכל את עובדת היותי כזו, לא תמיד ממוקדת – ובתנועה המתמדת של חיי – ממשיכה ומתרחבת לעוד תחומים.
ועוד לשמחתי בשנים האחרונות צץ ועלה הגל של ‘גם וגם’, והנה הרצאה טובה שמתארת יופי את העניין, ואפילו קוראת לנו בשם: ‘מולטי-פוטנציאליים’.
לאחרונה יצא שכשנתבקשתי לתאר עצמי בכמה נקודות מבט (בשאלון הנהדר שיצרה עידית אייזנר) מצאתי עצמי מונה ניגודים שקיימים בי: רוח וחומר (שגם מצויים בשמי), אמיצה וחרדתית, פשוטה ומורכבת, צחקנית ורצינית, והבנתי שאני נושאת הפכים.
אז מה זה בדיוק נשיאת הפכים?
הכלת שני צדדים שונים ואף הפוכים – בו זמנית. גם וגם. לא להתפשר או לנהוג קצת מזה וקצת מזה, אלא להביא את האיכויות של כל צד.
מקור המושג הוא חסידי, ומטרתו להציג את נוכחות האלוהים בכל החלקים של הבריאה, באשר הם. בזוהר יש התייחסות על בריאת העולם והאדם (גוף ונשמה), בריאה שמנכיחה “שני הפכים בנושא אחד”.
יפה להתבונן בבריאת האור ביום הראשון, בריאה שאינה מבטלת את החושך אלא רק מבדילה אותם זה מזה. ההבדלה היא ההגדרה שלהם, התיחום שלהם, אך לגמרי לא הביטול שלהם.
ואולי זה הסוד, היכולת שלנו להגדיר את ההפכים, להבין שהם קיימים בנו, מולנו, בעולמנו, לדעת להבדיל ביניהם, ועם זאת לדעת לשאת אותם ולא מתוך היררכיה, אלא מתוך ידיעה שלכל הפוך יש את המקום שלו, ומתוך הבנה שהם לא מבטלים אחד את השני, וגם לא באים אחד על חשבון השני, אלא מביאים איתם איזו אחדות פנימית, שמביאה לכך שכל צד מקבל מהמהות ומהאיכויות של הצד השני.
אי אפשר לדבר על נשיאת הפכים מבלי להזכיר את היין והיאנג מהפילוסופיה הסינית, שמעבר להיותם הפכים הם גם תלויים זה בזה, נמצאים בתנועה ובהשתדלות לשמור על שיווי משקל ביניהם.
אפשר למצוא דוגמאות רבות לנשיאת הפכים: עוצמת הרכות, זריזות במתינות, עוז וענווה.

נשיאת הפכים ויצירה
המודעות להיותנו נושאי הפכים ולֶהֶיות העולם סביבנו נושא הפכים, יש בה פתיחת גבולותינו והרחבת תיחומנו, צעדים שיש בהם פתיחת מרחב היצירה שלנו, הרחבת נקודת המבט שלנו על העולם, שחרור קיבעונות, ומתן פתח לקבלה של זויות נוספות, גדולות ונקודתיות, וגם חיזוק האמון והאמונה בעצמנו וביכולתנו ליצור.
כדאי לשים לב לכמה אמונות מגבילות שיכולות לעצור/ להאט את התפתחותנו, אמונות שמתבססות על כך שהפכים אינם יכולים לדור יחדיו, ושגורמות לנו לחשוב שאם אני טובת לב איני יכולה להצליח, או שיצירה ופרנסה טובה אינן הולכות יחד, או רוחניות ופרקטיות, פשטות ואומנות, ומה עוד? אפשר להשלים מנסיון.
אז קדימה, תנו להפכים לשהות בכם.ן יחד, תנו להם מקום, כבדו אותם, קבלו אותם, ותנו לחיבורים ביניהם לעשות פלאים.
יותר מזה – יכול להיות שהפכים שנתתי כאן כדוגמא אינם נתפשים בעיניכם.ן כהפכים, אשריכם וטוב לכם.ן, אולי הם כבר חיים אצלכם.ן בשילוב פורה ומפרה.
בדקו מה מצוי בעולמכם.ן , מה הייתם.ן רוצים.ות להכניס אליו, ואולי תגלו שיש מקום לעוד חלקי יצירה בתוככם.ן.
בהצלחה!