השנה, באופן מעניין, החלטתי שנושא ‘סדר הנשים’ שאנו עורכות בפעם החמישית בגולן, יהיה ‘סדר’ (!). בפועל, בשל וירוס הקורונה הוכנס העולם כולו לאי סדר והסדר שלנו בוטל.
לשמחתי, שני מפגשי הלימוד והכתיבה לקראת ההגדה המיוחדת הספיקו להתקיים, הספקתי לערוך את ההגדה והיא יצאה לאור!
במפגשים בחרתי להתייחס לסדר בארבעה מישורים: סדר בעולם (העולם כמקום מסודר), סדר או אי סדר ביציאת מצרים, סדר בסדר הפסח, וסדר בחיינו האישיים.

סדר עולמי (חדש?)
סדר הוא דבר מתמשך ולעיתים אף קבוע שמתרחש בכפוף לשיטה מסוימת, כך סדר יום, סדר הדברים, סדר עדיפויות, וגם סדרי בראשית. אני בטוחה שאיני היחידה ששאלה עצמה לא פעם איך מתרחש הסדר המופתי הזה בעולם? איך הביצית והזרע נפגשים ונוצרים חיים חדשים? איך בדיוק כשהעצים מנצים דוגרים החרקים על הביצים ואיך בדיוק אז מסנכרנות הציפורים את בקיעת גוזליהן וכולם יחד דואגים להמשכיות הטבע?
כשחז”ל שאלו עצמם למה דווקא אברהם צווה ב-‘לך לך’ , הם תיארו (1) את אברהם כמי שהפך למאמין באלוהים כתוצאה מתצפית בסדרי העולם, שבעקבותיה הגיע למסקנה שלעולם המסודר הזה יש בעל בית.
המעניין הוא שהעולם התחיל באי סדר כמעט מושלם (תוהו ובוהו) ומה שעשה אלוהים יום אחר יום זה להשליט בו סדר.
חורבן בית המקדש היווה נקודת ציון משמעותית של שינוי סדר החיים דאז. מכיוון שבית המקדש היווה את הלב הפועם של העם, של המצוות ושל החיים, בחרו חז”ל לארגן מחדש את אורח החיים והתקינו הלכות חדשות שקבעו סדר יום חדש הכולל סדרי תפילות (ניתן למצוא את סדר ראש השנה, סדר התפלות לחול ולשבת), סדר קיום המצוות, וסדרי חגים, איתם גם סדר פסח שהחליף את סדר הקרבת קורבן הפסח.

סדר פסח
הסדר נקרא סדר משום סדר הפעולות והתפילות שיש בו. הסדר אף הושם לאחר כבוד בתחילת ההגדה (סימני הסדר).
שמו זה ניתן לו בתחילת האלף השני, ואנו מוצאים בספר האורה של רש”י: “בפסח… אינו אוכל עד שיסדור הסדר, ואחר כך אוכל…”.
והיום? די לנו להגיד סדר – כדי לדבר על ליל סדר פסח, סוג של מיטונימיה.

סדר אישי, להיות בסדר גם באי סדר.
ימימה אביטל, שאת חלקיה זכיתי ללמוד במשך כחמש שנים הגדירה כבר בחלקי ההכנה הראשונים שלושה סוגי סדרים:
הסדר הנכון: קודם להכיר את הטוב, ואז את המיותר (מיותר – כל מה שיצא ממידתו), זאת משום שכשמכיריםות קודם את הטוב יש כוח לשאת את המיותר.
הסדר ההפוך: ראיית המיותר לפני הטוב. “תמיד יש את המיותר בפני הטוב ומבעד המיותר הסתכלות ואז זו אשליה.”
הסדר המיידי: זהו הסדר ההרגלי, הדפוסי, זה שמתוכו אנו פועליםות.
למעשה, מטרת הלימוד שלנו הוא להפוך את הסדר המידי ובמקום שננהג בסדר ההפוך ננהג בסדר הנכון.
ובמילים אחרות, שההרגל שלנו יהיה לראות קודם את הטוב ורק אח”כ את מה שלא. כדאי לשים לב שזה שונה מהעצה ‘להרכיב משקפיים ורודים’, שכן משקפיים ורודים מסננים את מה שפחות טוב, ז”א רואים מציאות חלקית. בעוד שהסדר הנכון הוא לראות תחילה את הטוב ולאחריו את המיותר – כלומר לראות את המציאות, היש, כפי שהוא.
כשאנו פועליםות לפי הסדר הנכון יכולתנו להיות באי-סדר הנכפה עלינו, כמו המציאות הקורונית השוררת עתה, מתחזקת.
(אחת הפעולות להכיר את הטוב היא ההודייה, פעולה קטנה גדולה המומלצת בסופו של כל יום).

מהיום אמרו – הכל בַּסדר!

והנה שיר קורונה שלי לפני סיום:

הסדר ההפוך
(שלוש עשרה מילים)

מנסה להשיב את
הסדר על כנו:
ימים קרים – לחמם
ולצנן את צריבת הלב
רוחמה מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(1) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגו’, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב”ה ואמר לו אני הוא בעל העולם.
בראשית רבה, לט, א