אני מתחילה מסוף הסיפור האישי שלי – על החוויה שלי כמנחת קבוצות לומדות.
מה לומדות? מתוך ואת המקורות היהודיים, תוך שילוב מקורות בני זמננו.
כמנחת קבוצות לומדות איני באה ללמד אף אחד, ובוודאי שאין לי כוונה מסיונרית. לשום צד שהוא. אני מביאה את המקורות (עתיקים וחדשים כאחד), שואלת שאלות ומעוררת דיון.
התגובות שאני נתקלת בהן משני העברים ממחישות לי עד כמה המילה 'יהדות' נפיצה.
(ואני מתנצלת על השימוש בהגדרות מכלילות משהו – דתיים וחילוניים)
מחד גיסא – העֵבֶר הדתי, שמפחד שיהדות חילונית חוטאת למטרה (לימוד תורת אלוהים), שהלימוד המנותק מקיום המצוות – ואולי אפילו כופר בקיומו של אלוהים – עושה יותר נזק מתועלת.
ומאידך גיסא – העֵבֶר החילוני, שמפחד מ'הדתה', שהמילה או המושג 'אלוהים' מרתיעים אותו, ושהתייחסות כלשהי למצוות היא בכלל הס מלהזכיר.
אני סבורה, ששני צדי המתרס מובלים ומונעים מפחד. לא בכדי נקראים החרדים 'חרדים', מתוך חרדתם מכל זליגה שהיא החוצה, הם שומרים על אורח חייהם באדיקות ובשמרנות רבה.
כשאנו מונעים.ות מפחד, יוצאת מתוכנו הרבה אי-אהבה, שלא לדבר על שנאה.
כשאנו מונעים.ות מפחד, קשה לנו לפתוח את הלב, להקשיב, לנסות לראות את האדם מולנו, ולהצליח לחיות איתו בהבנה ובקבלה.
מנסיוני בקבוצות הלומדות המעורבות, אנחנו מצליחים.ות להסיר את המחיצות, ולפגוש לב מול לב את האחר.ת. המפגשים הללו מוכיחים את עצמם, ובגדול!
לצערי הרב, החיבור בין הדת למדינה, והכוח הרב שיש למפלגות הדתיות בפוליטיקה – גורמים לבלבול גדול בין היהדות כדת, ובין היהדות כתרבותנו, כשורשינו, כעברנו. לצערי הרב, חלק מן העסקנים הדתיים עושים ביהדות שימוש מניפוליטיבי ומבחינתי לא ערכי, ומתווכים אותה באופן עקום לציבור החילוני.
לאף אחד אין מונופול על היהדות, תמו הזמנים שהדת הייתה חלק מזהות האדם, ועם זאת אני סבורה שאפשר וצריך ללמוד ולהכיר את מקורותינו כחלק מזהותנו היהודית, ללא קשר לאמונתנו, ובוודאי מבלי לקשור זאת לקיום המצוות.
בתמונה הראשית : בית הכנסת דיר עזיז, צילמתי אותו במסגרת סדנת צילום בהשראת הבריאה, כשאני הנחיתי את החלק הלימודי. (ותפסתי טרמפ כמשתתפת בחלק הצילומי).
בשאר התמונות: סלעי בזלת חסונים שנבקעו. וזוכרים שהיו אחד.
אגדה
תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו [ר' אלעזר]: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו [ר' אלעזר] שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו. ואמר לו נעניתי לך, מְחוֹל לי.
אמר לו [המכוער]: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו.
יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי.
אמר להם [המכוער]: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל,
אמרו לו: מפני מה?
אמר להם: כך וכך עשה לי.
אמרו לו: אף על פי כן מְחוֹל לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כף ע"א – ע"ב
הסיפור נפתח ומסתיים באותו פתגם: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולא בכדי. בתחילה הוא יוצר אצלנו מתח לבדוק מיהו אותו אחד שקשה כמו ארז, שיהיר ומתנשא, ואנו מיד מקשרים.ות זאת עם ר' אלעזר, שמגיע ממקום שנקרא מגדל גדור, גם מקום גבוה וגם מגודר, בסופו של הסיפור המשפט דווקא מכוון לכך שר' אלעזר שעשה שינוי הוא רך כקנה, ואילו דווקא המכוער, הוא זה שלא היה גמיש.
בתחילה מתואר ר' אלעזר, כמישהו יהיר, גס ומתנשא. עד כדי כך שכשפגש אדם מכוער, סירב להשיב לו שלום, ולא זאת בלבד אלא שאומר לו, תוך שהוא מדבר אליו בגוף שלישי: "ריקה" אתה ריק מבפנים. וברור לנו שלאיש אין שליטה על החיצוניות שלו, הוא ממשיך ומכליל: "שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?". המכוער פנה אל הרבי בשלום, וחטף קיתונות של רותחים.
המכוער עונה לו באותו מטבע – אני ריק, ועל כן איני יודע את התשובה, שאל את מי שמוסמך (ה'). כך הוא מעמיד את הגדול בתורה כחוטא לא רק כלפי האדם אלא כלפי אלוהים שיצר אותו.
ר' אלעזר יורד מהחמור, (על זה נאמר – יורד מן האולימפוס), משווה גבהים ומתנצל, אך אינו נענה, המכוער חוזר על אותה תשובה.
כשהם נכנסים לעיר מספר להם המכוער את הסיפור מתחילתו ועד סופו, ולמרות שהם מבינים שדבריו מכוונים גם אליהם, ז"א שהוא אומר עליהם שהם מכוערים, הם מתרצים ומסכימים למחול לו, משום שהוא אדם גדול בתורה.
והביקורת שמפנים החכמים כלפי עצמם ברורה – אם הוא גדול בתורה למה התנהג כך? המכוער מסכים למחול משתי סיבות, שמעמידות אותו באור לא כל-כך חיובי:
.1 בשביל אנשי העיר.
.2 ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן, והרי ברור שר' אלעזר לא יחזור על מעשיו.
מדובר בסליחה שקרית. אני לא סולח בגלל התורה, אלא בשבילכם.
ומשום כך מובא פה בשנית המשפט הפותח, הפעם מפי ר' אלעזר עצמו, ומתוך בית המדרש :
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
ואני אומרת שהלוואי וכולנו נדע להיות רכים.ות כקנה, בראש ובראשונה כלפי עצמנו, ומכאן שגם כלפי סביבתנו, המכוערת והיפה כאחד.
סיפורישי
* את שורשו של הסיפור כבר סיפרתי כאן, אך הפעם מנקודת מבט קצת שונה.*
בתום חמש שנות לימודי חשיבה הכרתית לימימה אביטל, ואחרי שהוסמכתי להיות מנחה בכירה בדמיון מודרך וב-NLP , חשתי שאני רוצה לקבל כלים להנחות קבוצות, עוד לא ידעתי באיזה נושא (ואם לעשות farword, בוודאי שלא חשבתי שאעמיק בנושא הנפש היצירתית, ובכתיבה ככלי להתפתחות.) אבל המסגרת היתה ברורה לי.
ובכל זאת, לאחר שכמתמידנית צרופה, למדתי במשך כמה שנים רצופות, החלטתי שבאותה שנה (2010) אקח חופש מן הלימודים. רק שלסנכרוניות של העולם היו תוכניות אחרות, וברפרופי בין דפי העיתון המקומי של הגולן צדה עיני מודעה המזמינה אותי להשתתף בתכנית להכשרת מנחים (מנחי קבוצות), כשבתת הכותרת הייתה תוספת: 'בדגש על זהות יהודית'.
עשיתי אחד ועוד אחד: א. הקורס כאן בגולן, אני לא צריכה להרחיק עד אורנים. ב. המשתתפים והמשתתפות יהיו מהגולן, אכיר א.נשים חדשים.ות. ג. יש לי דווקא קשר לזהות היהודית. והחלטתי להגיש מועמדותי.
בראיון הקבלה שטחתי בגאווה את הקשר שלי ליהדות: למדתי ימימה (היא מאוד מחוברת לזמן היהודי), ואני צופה ב-'מקבלים שבת עם דב אלבוים'. אהההה!
אט אט הכרתי מקרוב את המושגים גמרא ומשנה, והתחלתי לצלול לעולם התוכן היהודי העשיר.
כשהתחלתי להנחות קבוצות לומדות, הבנתי שמניפת ידיעותיי אינה מספקת, והרחקתי עד ירושלים יחד עם חברותיי (שהכרתי בהכשרה) אירה ונטע, ולמדתי תואר שני במדעי היהדות. מאז אני גם חברה בצוות ההיגוי של 'עיינות' – יהדות ישראלית בגולן, ומנחה קבוצות לומדות בתחומים שונים.
וכן, אני מתחזקת, ומתוך שאיני מפחדת, גבולותיי בלימוד מאוד ברורים ואיני חוששת שמנסים להדית אותי בשום צורה שהיא.
שירישי
אָרִיג שֶׁל אַהֲבָה
רוחמה מטלון
בֵּין הַעֲדָפוֹתַי וְהַעֲדָפוֹתַיִךְ
נְסַמֵּן פַּס רָחָב שֶׁל רָצוֹן טוֹב
בֵּין דִּבּוּרְךָ לְדִבּוּרִי
נִפְתוֹל שְׁבִיל שֶׁל זָהָב
בֵּין מַעֲשַׂי לְמַעֲשַׂיִךְ
נִשְׁזֹר חוּט שֶׁל חֶסֶד
בֵּין רְצוֹנְךָ לִרְצוֹנִי
נִמְתַּח גֶּשֶׁר שֶׁל בִּטָּחוֹן
וּבֵין הֲוָיָתֵנוּ
נִפְרֹשׁ אֲרִיגִים
שֶׁל אַהֲבָה
רוחמה,דברים יפים ונכונים העלת.מזדהה עם כל מילה.יפה שילבת את האגדה ,השיר שכתבת גם יפה והכי אהבתי את התמונה עם הפרשנות שלך המותאמת לרוח הדברים.שנדע ימים טובים!
הו.
כל כך יפה.
מזדהההה.
רוחמה את תמיד מדהימה אותי בכתיבה הכנה שלך ושכל מטרת אהבה וקרוב לבבות ואחדות מתוך כבוד לאחר המשיכי בדרכך העקבית והשקטה והבטוחה השיר נוגע בנפש באהבה והערכה מרים