>> תקלות טכניות דחו את פרסומו של בכור הפוסטים בכמעט שבועיים. גם לידה מאוחרת היא לידה…
א' ניסן.
היום לפני 20 שנה ילדתי את אוהד, צעיר ילדיי, היום הוא ראש החודש בו נחוג חג הפסח, חג לידתו של העם, והחג השומר בזכרוננו את יציאת מצרים מבית עבדים לחופש ולחירות.
חירות. לידה. כרוכות הן זו בזו. כמו גם השעבוד-משהו שנולד לחיינו, הנשים, עם הלידה הראשונה, כשאנו נולדות להיות אמהות.
אך טבעי שאחרי כל כך הרבה חודשי המתנה, יוצא היום הבלוג שלי לאור. יוצאת אני לחירות. (ולאלו שפוערים עיניים ותמהים על הצהרתי זו, אומר שדרכי רצופה בהתגברויות רבות על חסמים כאלו ואחרים ואני יולדת ומיילדת עצמי כל פעם מחדש, וסוללת לי סלול וחזור את יציאתי לחירות).
'שיר סיפורו אגדה' הוא המחשבות הנֶהֶרות אצלי בראש, הוא החיבורים שאני עושה כשאני לומדת, כשאני פוגשת, כשאני צופה, כשאני חווה, והוא ההזדמנות שלי לכתוב, לצלם, לשורר ולהתקשר למקורותינו.
~~
לידה
לידה היא יצירת משהו חדש מתוכך, היא תוצאה של תקופת נשיאת הריון, היא יציאה לדרך חדשה, היא פרידה מדרך קיימת.
בסיפור יציאת מצרים, אנו מתוודעים.ות ל'לידה' כשפרעה מצווה את המיילדות להמית את הבנים הנולדים, ובעיקר כשהמיילדות לא שועות לבקשתו ומחיות אותם, תוך ש:"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות, א, יז). אין זה פלא שמיילדות, ששותפות לרגע פלאי שכזה, מצליחות לראות את האלוהים. נעמה אלדר היטיבה לתאר זאת במדרשה:
"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות א, יז)
נעמה אלדר
וְתִירֶאנָה אֶת אֱלֹהִים
נִשְׁקְפָה לָהֶן דְּמוּתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים
מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת שֶׁל הָרַךְ הַנּוֹלָד
מִתּוֹךְ פִּיו הַמְּפַהֵק
מִבֵּין שְׂעַר רֹאשׁוֹ הָרַךְ וְהַמִּשְׁיִי.
לִרְאוֹת תִּינוֹק חָדָשׁ
לִרְאוֹת אֱלֹהִים.
לִרְאוֹת אֱלֹהִים
לָדַעַת מַה נָּכוֹן,
לְיַלֵּד אֶת הָאֱמֶת בִּשְׁעַת מַשְׁבֵּר
לְיַלֵּד אֶת הַצֶּדֶק עַל הָאֲבְנַיִם
לְהָבִיא חַיִּים בְּאֹמֶץ
בְּתִקְוָה, בֶּאֱמוּנָה
לִרְאוֹת תִּינוֹק חָדָשׁ
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ
רֶגַע אֱלֹהִי
לִרְאוֹת
לָדַעַת
לְהַאֲמִין.
מתוך "והיא שעמדה – הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש".
~~
אגדה
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה רב ושמואל חד אמר אשה ובתה יוכבד ומרים וחד אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמאן דאמר [גם כן אמר] אשה ובתה.
שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד. דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה.
פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שפועה לולד. דבר אחר שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. דבר אחר שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנאמר ותתצב אחותו מרחוק:
ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהם מספקות להן מים ומזון. ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה … ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה. וחד אמר בתי מלכות דוד נמי [גם] ממרים קאתי [בא]:
ויעש להם בתים בתים אלו איני יודע מה הן כשהוא אומר מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה (את שני הבתים) את בית ה' – זו כהונה ואת בית המלך – זו מלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות .."
ילקוט שמעוני לשמות – פרק א – רמז קסד
בראות חז"ל כי סיפור יציאת מצרים רווי נשים יוזמות, מעזות, מצילות הם דורשים ששתי המיילדות הן יוכבד ומרים, תוך שהם פותרים במדרשם כמה קושיות:
- האם המיילדות היו עבריות או מצריות? "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (שמות א טו), אולי הושמטה כאן מילת היחס 'את' והכוונה היא שהמילדות המצריות, מיילדות את העבריות?
- מדוע נזכרו שמות המיילדות? הרי היו מיילדות רבות במצרים.
- מה משמעות שמן?
- מדוע מוזכר ש"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים" (שם, יז) ואף זכו לשכר בשל כך: "וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" (שם, כא), ועל איזה בתים מדובר?
החכמים מדגישים את השפעתן של יוכבד ומרים, המיילדות, על יכולת התעצמותו של העם בעת עבדות, וקושרים אותן לכהונה, ולמלכות דוד ושלמה. הנבט שנזרע במצרים על ידי הנשים החזקות גדל וצמח ונהיה לעם שממשיך ופורה בדרכיו. המיילדות שילדו את משה (יוכבד), הצילו אותו (יוכבד ומרים) וווידאו את לידת הילדים (שפרה ופועה) והשארתם בחיים, הן אלו שילדו את העם כולו וזוכות לראותו שנים רבות קדימה, בימי שלמה, ובכלל…
~~
סיפורישי
לידת הצומח בטבע.
אני מוצאת עצמי נמשכת לרגעים של ההנצה בטבע, הנצה אביבית טבעית, והנצת שיקום לאחר שריפה, גדיעה וכו'.
אני זוכרת היטב את עמידתם הרפה של העצים השרופים ליד גשר אריק, עת ניבטו אלי מדי יום בנוסעי למקום עבודתי (הזמני, יש לומר) לאחר שפרשתי ממקום עבודה שהיה לי כבית לאחר 10 שנים. האומץ שהיה לי בעת ההחלטה לקחת את חירותי בידי הלך ועזבני, ודימיתי עצמי כאותם עצים, חסרי חיות וגרוע מכך – חסרי יכולת תנועה.
ידעתי אז, שתהליך שיקומו של עץ אורך שנים רבות, וידעתי אז, שכך גם יארך שיקומי שלי, לידתי שלי מחדש. לא ידעתי עד כמה…
חודש ניסן, חודש לידה, אני עסוקה רבות בלידתי שלי מרחם אמי, אני עסוקה רבות בלידותיי את ילדי (שלמעשה, נקראות על שם הפעולה שבוצעה בי, ניתוח, ולא מתארות את התהליך והתוצאה, לידה), אני עסוקה רבות בשמי הקשור לרחם, ואני עסוקה רבות במה אני רוצה וצריכה ליילד עוד מתוכי. אני שואלת עצמי מה נדרש כדי להיות מסוגלת ללדת ומה התהליך שיש לעבור כדי להיות ערוכה לכך.
~~
שיר
אני רוצה ללדת
רוחמה מטלון
אִמָּא, אֲנִי רוֹצה לָלֶדֶת
אוֹתָךֽ
לְהַבְטִיחַ אוֹתָךֽ
בְּעוֹדֵךֽ בּֽאִבִּי
אִמָּא,
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּלְדִי
אוֹתִי שׁוּב
נַעֲשֶׂה שׁוּב אֵת הַדֶּרֶךְ
שְׁתֵּינוּ
נָנִיק נִינוֹק
וְשׁוּב נִחְיֶה
בְּטוֹב
זוֹ עִם זוֹ
וְזוֹ עִם עַצְמָהּ
וַאֲנִי עִם
עַצְמִי שֶׁלִּי
שֶׁנּוֹלַד
וְיִוָּלֵד
מֵחָדָשׁ.
עַכְשָׁו.
אִתָּךְ.
בברכת חודש טוב, לידה מוצלחת באשר היא, וכמובן, חירות.
כמו משב של רוח חמה. תתחדשי.
ה ת ח דשוּת [ש"ע]; נ'; התחדשות , התחדשויות, התחדשויות , התחדשותו – –
(שם הפעולה של מתחדש)
[ >חדש< 1. [יב] תחילה חדשה, תחייה, התהוות מחדש; 2. [ עח ] התרעננות (מתוך מילון ספיר החדש) יש קנקן חדש, מלא ישן; וישן, אפילו חדש אין בו . (מסכת אבות, ד, כו) הישן יתחדש והחדש יתקדש (הרב אברהם יצחק הכהן קוק) ויָשָן, מ פנֵּי חָדָש תּוֹ ציאוּ. (ויקרא, כו, י) מה שֶּׁהָיָה הוּא שֶּׁ יּ היֶּׁה וּ מה שֶּׁ נעֲשָה הוּא שֶּׁיֵּּעָשֶּׁה ואֵּין כָל חָדָש תּ חת השָמֶּׁש. – – – יֵּש דָבָר שֶּׁיֹּא מר ראֵּה זֶּׁה חָדָש הוּא כבָר הָיָה לעֹלָ מים אֲשֶּׁר הָיָה מ לפָנֵּנוּ. – (קהלת, א, ט י)
פששש… כל כבוד . את כל הזמן מתחדשת וזה מ ק ס י ם .
תודה גיא, בלוג חדש שעוד לא מעדכן אותי על התגובות….
התנועה בין ישן וחדש, בין עבר והווה מעסיקה אותי מאוד, החשובה בעיני היא התנועה קדימה ולכן אוהבת במיוחד את "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
תודה שרית! מלמדני שאפשר תמיד ללדת… לגעת בראשוניות…