כל הפוסטים בשיר סיפורו

בשבוע שעבר ביליתי עם אילן בבודפשט, שבוע קר וחם, חשוך ומואר, ולגמרי שמח וממלא את הלב. אותו הלב, שהיה, גם ככה מלא, בעיקר מן היכולת החוזרת שלי להתגבר על פחד הטיסה, שחבר לחיי אי שם בתחילת שנות השלושים שלי, ושהה בי כמעט עשרים (!) שנה, ואת קורותיו-קורותיי, אני מספרת בסיפורישי.

אם יש דבר מפתיע, ובכל שנה מחדש, זה שבעיצומו של להט הקיץ ובתוככי אווירת החופש הגדול, כבר ניצבים להם החצבים הצחורים, ומזכירים לנו שהקיץ, על זיעתו ועל חומו לא יישאר פה לנצח, ושהנה, מגיח לו – פתאום – הסימן, שגם השנה זה יקרה. כילידת יולי, חובבת-קיץ-אמיתית, החצב הזה מולי, המבטא

ערב ערב שבועות, וסיפור מגילת רות מהדהד בי. במגילת רות אין מלחמות, אין סיפור על רוע, אין סיפור על ניסים, וגם "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר" (ר' זעירא ברות רבה פרשה ב סימן יד). המגילה מגוללת סיפור אנושי, אפשר לומר נקודתי. על משפחה,

יחסי הגומלין בין האדם והטבע מעסיקים אותי בזמן האחרון, הן בשל העיסוק בסיפור הבריאה במסגרת הסדנה לצילום בהשראת המקורות בה אני מנחה את החלק הלימודי, הן בשל הגעתו הקרובה של טו בשבט, יום הולדת לאילן, וכיום חג הטבע ושמירתו, חג איכות הסביבה, והן בשל גשמי הברכה היורדים בימים אלו של

למה בחרתי לדבר על גבולות? כי יש בהם משהו מתעתע. מצד אחד מגוננים ונוסכים בטחון ומצד שני, כשמם – מגבילים. מצד אחד עוזרים לנו לשמור על עצמנו מפני אחרים (וגם מפני עצמנו), ומצד שני אינם מאפשרים חופש מלא. התעתוע העיקרי הוא דווקא הגבולות האישיים, אותם אלו שאנו מציבים.ות לעצמנו: אנו

כשהחלטתי על הקמתו של הבלוג הזה, חשבתי כמה טוב יהיה כשיהיה לי נושא, איזו כותרת מכוונת, שמתוכם ארקום את מפת היצירתיות באומֵר, שירה, תמונות ומדרש. והנה מתחוור לי אט אט, שעצם בחירת הנושא הוא חלק גדול מהסיפור, שמעניין לבדוק מה מתרחש בי ומחוצה לי שגורם לי לבחור דווקא נושא זה

ערב תשעה באב הוא זמן טוב לחשוב על נושא שמעסיק אותי רבות: נקודת מבט, או יותר נכון, נקודות מבט, כי אין אחת… שנאת חינם היא אחת הסיבות שבגינן נחרב בית המקדש. הסיפור המדרשי על קמצא ובר קמצא, ממשיך ומספר שמעבר לשנאה ה'פרטית' שגרמה לעשיר לסלק את בר קמצא מביתו, גם

כשהקמתי את הבלוג, חשבתי שיהיה נחמד אם אפרסם את הפוסטים מדי חודש ביום מיוחד. נניח, ראש חודש עברי, או ה-15 לחודש לועזי. אבל מחשבות לחוד ומעשים לחוד, וגם קביעוּת די לחוד, וכך יוצא (ממש במקרה) שאת הפוסט המיוחד הזה אני משחררת לאוויר העולם ביום מאוד מיוחד (ואהוב עלי במיוחד) – היום

הגם שיום העצמאות וימי הזכרון חלפו, מחשבתי העצמאית עודנה נמשכת ל- ומתמקדת ב'עצמאות'.  עכשיו – לאחר הדחיסות והקושי של התקופה-שלאחר-פסח – עכשיו הוא הזמן לשחררה. מנסה להגדיר מה זו עצמאות, איך ניתן להשיגה? ומה המשמעות של להיות עצמאית? הדבר המשמעותי שעולה הוא האפשרות / צורך להיות בלתי תלויה, לעשות את

>> תקלות טכניות דחו את פרסומו של בכור הפוסטים בכמעט שבועיים. גם לידה מאוחרת היא לידה… א' ניסן. היום לפני 20 שנה ילדתי את אוהד, צעיר ילדיי, היום הוא ראש החודש בו נחוג חג הפסח, חג לידתו של העם, והחג השומר בזכרוננו את יציאת מצרים מבית עבדים לחופש ולחירות. חירות.