ערב תשעה באב הוא זמן טוב לחשוב על נושא שמעסיק אותי רבות: נקודת מבט, או יותר נכון, נקודות מבט, כי אין אחת…
שנאת חינם היא אחת הסיבות שבגינן נחרב בית המקדש. הסיפור המדרשי על קמצא ובר קמצא, ממשיך ומספר שמעבר לשנאה ה'פרטית' שגרמה לעשיר לסלק את בר קמצא מביתו, גם המנהיגים, שאמורים היו לפוגג אווירה עכורה זו, לא ראו לנכון להתערב.
המושג 'שנאת חינם' אינו ברור דיו, אבל אין ספק שהוא מדבר על רגשות שליליים בין אדם לחברו (למרות שאם יש ביניהם רגשות שליליים – הוא כבר לא חברו…).
על מה נשענת שנאה? בד"כ על הנחות יסוד. על תשתית תפיסתית מסוימת שגורמת לנו ל'הבין' את האחר, את דבריו ואת התנהגותו בצורה מאוד מאוד מסוימת.
דוגמא מהחיים? לא פעם את הודעת הטקסט שאני מקבלת אני קוראת תוך מתן אינטונציה להודעה… ז"א אני מוסיפה לה טון נלווה המביע את רוח הדברים. והשאלה היא: רוח הדברים של מי? של שולח.ת ההודעה? או שמא דווקא שלי? לאחר שהנחתי הנחות כאלו ואחרות על מה עומד מאחורי דבריו/ ה של שולח.ת ההודעה, ומה באמת התכוון.ה 'באמת' לומר…
נקודת מבט, במובן המילולי שלה, היא התמונה הנגלית לנו בהסתכלות מכיוון, זווית ותאורה מסוימים. במובן החיים היא פרשנות המסתמכת על הנחת יסוד, אחת או יותר.
אחת הנחות היסוד ב-NLP הינה: "המפה שונה מהשטח". המפה היא התפיסה שלנו, והשטח זו המציאות. לכל אחד יש את התפיסה שלו את השטח ולכל אחת יש את הדרך שבה היא "רואה" את המציאות. שני אנשים יהיו עדים לאותה סיטואציה, וכל אחד יפרש אותה בדרכו. כמנחת קבוצות אני ערה לתופעה של: "כמו שכוכבה אמרה". אחד המשתתפים מתחיל כך את דבריו, אבל, אני יכולה להעיד, כי במקרים רבים, כל קשר בין מה שאמרה כוכבה לבין הדברים שנשענים על דבריה – מקרי בהחלט. ולא, אין זו דמגוגיה, הדובר באמת ובתמים משוכנע שהוא אומר את מה שנאמר קודם לכן. כך הדברים נקלטו אצלו וכך הם עברו את סינון נקודת מבטו.
לצערי, העולם הוירטואלי וקלות המקלדת מדגישים ביתר שאת את 'המפה שונה מהשטח'. אם להיות בוטה, אני יכולה לדעת מראש איך יגיבו אנשים מסוימים על ידיעות שונות שמתגלגלות ברשת. הנחת היסוד כי ביבי הוא הדבר הטוב ביותר לעם, מובילה לעיוורון מוחלט בקשר לשגיאותיו ומהלכיו השונים, ומאידך – הנחת היסוד כי הוא הדבר הגרוע ביותר שיכול העם לקבל מובילה להכפשתו ופסילת כל מהלכיו באופן גורף. האמנם?
ניסח זאת מדויק אברהם מאסלו: "אם כל מה שיש לך הוא פטיש, הכול נראה כמו מסמר".
ולמרות שהפוסט כבר מתארך (מנקודת מבטי, בכל אופן), אני רוצה לדבר – קצת – על ה'הדתה'. כבר בכינוי 'הדתה' טמונות הנחות יסוד, וכבר בהוסיפי לה את הא הידיעה אני מניחה שהיא עובדה קיימת. וגם, באופן שבו אסביר מהי הדתה, ינוחו כמה וכמה הנחות יסוד, שהן שלי.
האם הדתה היא הכנסת תכנים יהודיים למערכת החינוך?
האם הדתה היא אזכורו של אלוהים? של המצוות?
ולפני כן, האם יהדות היא דת? לאום? עמיות? תרבות?
בחירה באחת או יותר מאפשרויות אלו היא הנחת יסוד שמשפיעה על קביעת דעתנו.
למעשה, אכתוב עליה בפרק הסיפור האישי…
אגדה
בימים חמים אלו, מכל נקודת מבט, בחרתי מדרש אגדה המתאר נקודת מבט שונה ביחס למלחמה. במקרה או שלא במקרה (האם גם זו נקודת מבט?) היו אלו נשים שבחרו ל'נצח' את אלכסנדר מוקדון בכוח הדיבור, משהו שכפי הנראה לא נוסה קודם לכן. מישהו לא חשב על זה קודם.
אלכסנדרוס מקדון… הלך למדינה אחת ששמה קרטינגא והיתה כולה של נשים, ויצאו לפניו ואמרו לו:
אם אתה עורך עימנו קרב ומנצח אותנו –
שמך יוצא בעולם שמחוז של נשים החרבת
ואם אנחנו עורכות עימך קרב ומנצחות אותך –
שמך יוצא בעולם שנשים ערכו עימך קרב ונצחו אותך,
ושוב אין אתה יכול לעמוד בפני מלכים.
כשיצא כתב על שער העיר:
אני אלכסנדר מוקדון כמלך שוטה הייתי,
עד שבאתי לקרטינגא המדינה ולמדתי חכמה מן הנשים.
פסיקתא דרב כהנא , מהדורת מנדלבוים עמ' 148
זהו סיפור ענק, ומעבר לסיפור המגדרי (או בזכותו) הוא מלמד על נקודת מבט, שונה. מפתיעה.
מפגש בין עיר שכולה נשים וכובש בלתי נלאה מביא את הנשים להבנה שעליהן לנקוט בטקטיקה שונה כדי להצליח (לנצח?), האם נקודת הפתיחה שלהן מביאה אותן לחשוב בצורה יצירתית? האם היותן נשים גורם להן לחשוב שונה? האם היום אפשר לחשוב בצורה כזו. בארצנו? להילחם – כולם כבר ניסו. כולם יצאו נפסדים. הם מביטות על המציאות באור שונה.
קל לה לנקודת המבט להיות המשכית. המשך לחינוך שקיבלנו, המשך לדפוסי החשיבה בסביבתנו, והמשך לנקודת המבט שגיבשנו במהלך השנים בהתאם לכל אלו.
כדאי. כדאי לרענן את נקודת המבט שלנו. לבחון אותה. בלי פחד.
סיפורישי
בחרתי לכתוב על הדתה, דווקא כסיפור אישי, וזאת משום שההתקרבות שלי בשנים האחרונות למקורות היהודיים ולתרבות היהודית נתפסת אצל רבים כחזרה בתשובה, ויש המרחיקים לכת הקוראים לי 'רבנית'… וזאת למה? כי הם מבוססים על תפיסת יסוד שהמקורות (התלמוד, המשנה, חכמים, ואף התנ"ך) מייצגים את הדת, ומי שלומדת / עוסקת / מנחה בהם צריכה להיות… מה צריכה להיות בעצם? דתיה? מקיימת מצוות? חלקן? מאמינה?
למקורות היהודים וליהדות כתרבות ולהיותה חלק בלתי נפרד מהוויתי וקיומי הגעתי, כמו דברים רבים בחיים… במקרה. לאחר שנים של התפתחות ולימוד, רציתי להעשיר את כליי ולרכוש מיומניות של מנחת קבוצות.
לשמחתי, צוות ההיגוי של תחום היהדות בגולן (אז נקרא 'זהות') חשב שנכון שיהיו כוחות מקומיים שיוכלו לקחת חלק בהנחיות ובהובלת ארועים סביב החגים ומעגל השנה היהודי, והחליטו על פתיחת הכשרה ל'מנחי קבוצות בתחום הזהות היהודית' מטעם המדרשה באורנים, ולקיים זאת בגולן (ואף לסבסד זאת). נרשמתי, ועל זה נאמר – באתי בגלל הנחיית הקבוצות, נשארתי בגלל היהדות. העולם הרחב והעמוק שנגלה בפניי, היכולת ללמוד מן המקורות שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים ולחבר את הדברים לחיינו היום, ההזדמנות לברר את זהותי, לעגל אותה, להכיר ולהתחבר, וגם לשאול ולבקר – קסמה לי.
כן, ואפשר כל אלו גם מבלי לחזור בתשובה, ואפשר להיות מחוברת למעגל הזמן היהודי (כולל ראש חודש ומניית התאריך העברי לצד התאריך הלועזי) – גם מבלי לקיים יותר מצוות ממה שקיימתי קודם לכן. ואפשר להיות קרובה ליהדות מבלי להיות קשורה (או כבולה או מוארת – תלוי בנקודת המבט…) לדת.
ואם אחזור לסוגיית ההדתה, הרי שברור שהדיון הוא לא שטוח, ובכל זאת…
בחלומי, אנשי החינוך בבתי הספר הם אלו שיקנו את עולם התוכן היהודי ויעשו זאת מתוך כיבוד נקודת ההשקפה של האחר ויכולת דיון עמוקה וכנה.
בחלומי, בנות שירות לאומי ומורות חיילות שנוסעות בשבת יעבדו בכל בתי הספר.
(בחלומי, גם בנות חרדיות יעשו שירות לאומי, אבל זה אולי שייך לפוסט אחר).
בחלומי, כל אחד יהיה מספיק פתוח כדי לשמוע שלל דעות ואמונות, וכל אחת תהיה מספיק בעלת תבונה כדי להפעיל יכולת חשיבה ביקורתית על דרך זו או אחרת.
בהחלט לא להכניס שום תוכן / דעה / אמונה מהדלת האחורית, דרך זו גורמת לעצימת עיניים לרווחה, לאטימת הלב, ולביסוס אותה תפיסה, נקודת מבט, התחלתית.
בחלומי, וזה כבר לא קשור להדתה, הלימוד יתנהל כשיח שבו כל דעה יכולה להישמע, כל רעיון יכול לבוא לידי ביטוי.
ובעיקר יישאלו הרבה שאלות וינוקו הרבה סימני קריאה.
~~
שיר
עָצְמוּ עֵינַי
מִרְאוֹת
וְלִבִּי מִנַסּוֹת
אָבְדָה
מְנוּחָתִי
וּשְׁבִיל אַיִן
הֲבָנָה
אֲנִי
מְבַקֶּשֶׁת
וּסְלִיחָה
כַּמּוּבָן
מָבָּטִי מַצְרִיך
תְנוּדַת הָרֹאשׁ כוּלוֹ
רֹאשִי זָקוּק לְכָל שִדְרַתִי
כְּדֵי לַסוֹב
לְאָחוֹר
נַפְשִׁי חֲפֵצָה בְּאַלְפֵי עֵינַיִם
פְּקוּחוֹת
לִרְוָוחָה
לְקְלוֹט אֶת כָּל מְבַקְשֶׁיהָ
מְבוּקָשֶׁיהָ
מְבוּקָשַׁי
רוחמה יקרה
הרחבת את הלב והדעת בכתיבתך
נושא נקודת מבט רחב יריעה
וטוב שנתבונן בבחירה איזה עיניים אנו מניחים בעולם .
משננת כל העת משפט שזכיתי ללמוד בלימודי אצל חלי ראובן
בין סיטואציה שנקראת בדרכנו לתגובתנו
שם מונחת הבחירה
להניח עיניים טובות
להימנע מפרשנויות .
לקבל את אומרם ממקום נקי .
על היהדות מסכימה עם כל שכתבת
עולם מופלא לדעת אותו
זכיתי במפגשים בהנחייתך
שהשאירו בי טעם של עוד
תודה גדולה רוחמה
אווה, תודה על תגובתך מחממת הלב.
אכן, נדמה לי שהמילה 'נקי' היא היא יסוד העניין.
לראות את המציאות כפי שהיא. בלי תוספות שהן.
לא קל, ועם זאת כל-כך מֵקל…
ימים מבורכים וזכים
♥♥♥♥