בשבועות האחרונים אני מלווה ומנחה קבוצת א.נשים שהתחילו להלך ב'דרך האמן', והתחילו לשאול עצמם.ן שאלות על האהבות שלהם.ן, התשוקות, הרצונות והחלומות שלהם.ן, כמו גם לבדוק עם עצמם.ן אלו הרגלים כבר לא משרתים אותם.ן והאם יש התנהגויות, מחשבות, אמונות שחוסמות אותם.ן מלהתקדם לעבר מה שעושה להם.ן טוב.
אני קוראת לדרך הזו – ניעור, בדיקה מחודשת של החיים. וכשאני אומרת חיים אני לא מדברת על סך החיים (!) אלא על השגרה: על האנשים הסובבים אותנו, על היחסים עם משפחתנו, חברינו, שכנינו. על התחושות איתן אנו קמים.ות בבוקר ואיתן הולכים.ות לישון.
כן, אני יודעת שבדיקה מחודשת נשמעת אולי מבהילה, זאת משום שהיא יכולה להביא עמה תשובות של "זה לא מתאים לי יותר", ואז מה? לא כל דבר ולא כל אחד אנחנו יכולים.ות להזיז מחיינו.
יש לי הפתעה, לפעמים די בשינוי קטן כדי לחולל שיפור גדול.
הנה אמרתי, שינוי!

האמת, חגתי סחור סחור סביב ה-מילה, שיש הנרתעים.ות ממנה – שינוי.
ולמה נרתעים? משום שאנחנו אוהבים.ות את המוכר, הוא נוח לנו, הוא מגן עלינו, הוא לא דורש מאיתנו מאמץ. (ויש בזה הקלה גדולה בחיינו העמוסים גם כך).
ולמה עוד נרתעים? משום שאנחנו יודעים ממה אנחנו נפטרים אך לא יודעים מה תהיה ההשפעה של מה שנכניס במקום, מה יקרה לנו בעקבותיו? אולי בכלל יישאר במקומו חלל ריק. אמאל'ה! (ואיפה היא כשצריכים.ות אותה?)
כאוהבת מילים, וכמאמינה ויודעת שיש להן השפעה גדולה על תפיסת עולמנו, הבאתי את המילה שינוי לקדמת הבימה.
למה נקראת כך?
ומה מתברר?
שיש בין לִשנות ולַשנות קשר והן למעשה מביעות שתי משמעויות שונות (שוב שונה ??):
לִשנות – לעשות את הדבר שוב (מהמילה שניים), ומכאן גם הפועל לשנן.
(ומכאן גם חכמינו התנאים ששנו – חזרו על דברי החכמים שוב).
ואילו לַשנות – זה לעשות שיהיה אחרת, להחליף.

אז איך עושים אחרת?
יש כמה שלבים:
א. זיהוי – כן, תתפלאו, לא תמיד אנו יודעים.ות לשים את האצבע על דברים / א.נשים, שמפריעים.ות לנו, שגורמים.ות לנו אי נחת.
על ידי שיחות עם עצמנו, שאלת שאלות (מכירים.ות את טכניקות כתיבת דפי בוקר?) נוכל אט אט להזיז את מסך הערפל ולגלות (את האמת שלנו).
ב. ברגע שזיהינו – העלנו אותו למודעות, וכך אנחנו יכולים.ות להיות עירניים כלפיו, וברגע האמת להצליח לעצור (לבלום כעס, לא למהר להגיד כן לבקשות של אנשים וכו')

ג. הצלחנו? לרשום את ההצלחה על לבנו. לדבר עליה, לכתוב אותה, לשמוח איתה! לצערנו, יש לנו נטייה להאדיר את הדברים שלא הצלחנו ולהקטין את אלו שכן.
כאחת שסבלה מפחד טיסה, בכל פעם שאני טסה אני מרבה לדבר על כך (עם הקרובים לי, כן?). אני יודעת עד כמה זה אינו מובן מאליו עבורי, ואני מבינה שאני צריכה חיזוקים רבים כדי להטמיע את התנהגותי החדשה (כן, וגם אחרי 6 שנים היא די חדשה עבורי)
ד. לא הצלחנו? לנסות שוב, אולי לא באנו מוכנים.ות?
בסדנה, אני מתרגשת לראות, שכשהדברים מגיעים.ות מהאמת הפנימית שלנו, מהמקום הנכון והמדויק שלנו, אותו מקום שבא להיטיב עמנו, השינוי הוא לא כזה מסובך כפי שאולי נראה. ועוד? שינוי אינו עניין של גיל, כמו שרבים מאיתנו נוטים לחשוב. בסדנה משתתפים.ות א.נשים בני.ות 60+ שלהם הרגלים בני שנים רבות וכולנו שמחנו יחד איתם כשסיפרו על שינוי בתוך הזוגיות, על שינוי הרגלים בעבודה של 30 שנה, על שינוי בהתייחסות לדברים שעד כה נראו ברומו של עולם והפריעו לחיים בטוב.
כשהשינוי לא מצליח להתרחש, אנו צריכים.ות לבדוק מה אנו מרוויחים.ות כשהוא לא נעלם מחיינו, אולי אנחנו מפחדים.ות מהצלחה? אולי זקוקים למחזקי בטחון חיצוניים לנו? אולי יש לנו אמונות מגבילות שמפריעות?
מנסיוני האישי, אני יכולה להעיד, שאפשר להשתנות ולשנות בכל גיל, גם את הדברים שנראים הכי תקועים, ועוד אני יכולה לספר, ששינויים שהצלחנו בהם – מביאים הרבה שמחה לחיינו,
כפי ששיתף אותנו משתתף בסדנה (לאחר 8 שבועות של בחינה מחודשת של דרך חייו והכנסת הרבה יצירתיות וחיות אליהם):
אני הולך לישון שמח וקם שמח בבוקר!