הפעם הראשונה בה שמתי לב שהגולן (דרומו ומרכזו) בקיץ הוא למעשה סוג של מדבר, הייתה כשחזרנו מטיולנו במזרח, בעת שטיפסנו מהכנרת לכנף הישנה והופתענו לגלות שלא הכל ירוק סביבנו, כפי שהורגלנו לראות בשנת הטיול.

כבר אז היה זה עבורי שיעור גדול על נקודת מבט: כמי שחיה וגדלה בארץ, היובש סביב היה לי כל כך טבעי, שרק היציאה החוצה והמפגש עם מקומות אחרים גרמו לי לראות את הדברים אחרת.
מאז, כמובן שאני רואה היטב את הצהוב סביבי.
עם השנים, ובעיקר כשהפכתי יוצרת, אני מפנה את תשומת לבי לפרטים, ומאפשרת לעצמי להתפעל ולמקד את עצמי בפליאה שיש סביבי.
וכן, מסתבר שגם בקיץ המדברי סביבי יש לא מעט ירוק, ואף פריחה, ומסתבר שרוחשים בינות הצהוב הצהוב הזה הרבה חיים.
וחשבתי על החיים.

היכן הפוקוס שלי כשאני מביטה סביב? האם אני רואה דווקא את הצהוב השולט? את היובש? המדבר? או שמתמקדת בעצים הירוקים, בקוצים הפורחים ובשיחים, כמו הצלפים, המתעקשים לצמוח? (והטבע כמו הטבע, מעניק תשורה למי שמצליח לפרוח דווקא בעונה הזו – שותפות מחיה עם מיני החרקים)

מה בין התמקדות בטוב לבין משקפיים ורודים?
חשוב להדגיש כי אין בהתמקדות בטוב, מן הביטול של הפחות טוב, או של הרע (או המיותר , כפי שימימה כינתה אותו).
כשמה של ההתמקדות בטוב, כן היא  – היא מדגישה את הטוב, מייחסת לו מקום ראוי במבטנו, במחשבותינו, בתפיסתנו.
משקפיים ורודים לעומת זאת – צובעים את המציאות בורוד. המציאות מגיעה לעינינו ותודעתנו לאחר שעברה עיבוד פוטושופי, כך שמדובר למעשה במציאות מוסווית, לא אמיתית. מה שגורם לנו לחיות בסוג של ללה-לנד (וסופה של כל בועת ללה-לנד – להתנפץ).

אז איך מתמקדים בטוב? ימימה אביטל הגדירה מושג חדש: 'הסדר הנכון', קודם לראות את הטוב, ואז מבעדו יש לנו כוח וחוסן לראות את המיותר.
כשאנחנו מדברים.ות – לציין קודם את הטוב, כשאנחנו חושבים.ות – להקדים עם הטוב, כשאנחנו מביטים.ות על הנוף – לחפש את הנקודות הנעימות, מלאות החיים.
מחקרים מראים שכשמתמקדים.ות בטוב, קל יותר לצלוח מהמורות בחיים, וקל יותר להיגמל מהתמכרויות. קל יותר. שמח יותר.

התמקדות בטוב דרך הכתיבה והיצירתיות
אחד הכלים להגברת היצירתיות בחיינו הוא כתיבה אינטואיטיבית, וכתיבת דפי בוקר בפרט. מנסיון משתתפי ומשתתפות סדנאות הכתיבה וסדנאות 'דרך האמן והאמנית' – ככל שמתחברים לכלי הכתיבה האינטואיטיבית, כך צינורות התודעה מתנקים. ככל שאנו נעשים ערים למחשבותינו, לרצונותינו, ולמעשינו  (וזה מה שקורה בעת כתיבה קבועה של דפי בוקר) – עולה בנו, באופן טבעי,  ההבנה שהבחירה במה למקד את עצמנו במהלך היום תלויה בנו, ויתרה מכך – עולה בנו ההבנה שהבחירה בלראות את הטוב עושה לנו טוב, ומהבנה משמעותית זו צומחות בחירות מיטיבות נוספות.

וכדי שלא נישאר ברמה התיאורטית, הנה מלאכה יישומית:
להקדים את הטוב בדיבור שלנו.