
לא יכולתי שלא להקביל את אופן העברת המידע במגילת אסתר לטוויית הקשרים ופרימתם ברשתות החברתיות של ימינו.
לשתף לשתף לשתף – אם לא כולם ראו את עושרך, תפארתך וכבודך – לא באמת היו לך כל אלו.
במלאת שלוש שנים לשלטונו של אחשוורוש במאה עשרים ושבע מדינות, הוא מחליט לערוך משתה לכל עובדי הממשל מכל רחבי הממלכה. לא ימי כייף לעובדים, לא גיבוש, לא הפוגה מהשגרה, אלא רק: “בְּהַרְאֹתוֹ אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת-יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים” (אסתר א, ד)
גם אחשוורוש שאל עצמו “אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?” והבין שאם אף אחד לא רואה את עושרו, אם אף אחד לא נחשף לכבודו, הרי שאין להם כל ערך.
אשר על כן הוא שיתף את תפארתו והתענג על כל לייק.
אך, אלפי הלייקים שגרף לא סיפקו אותו, והוא ביקש להגביר עוד את פופולריותו, כנראה שהבין שכדי להופיע ראשון באוסף החדשות נדרשת מעורבות גבוהה של האוהדים.
ומה יביא מעורבות ערה יותר מאישה יפה? שהיא שלו?
כך שביום השביעי למשתה הוא פוקד על שבעת סריסיו “לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא” (אסתר א, יא). יש האומרים שאחשוורוש הגדיל עשות וביקש לשתף את ושתי כשהיא עוטה על עצמה כתר מלכות בלבד, עירומה!
למזל, גם בתקופה החשוכה ההיא, טרום ה-#metoo, ידעה ושתי לשים גבולות, וכחלק מהתנגדותה לנסיון הפיכתה למוצג לראווה, היא הגדירה עצמה כ’פרטית’, חסרת יכולת שיתוף.
הגדרות הפרטיות שלה עלו לה ביוקר, ובנוסף לסילוקה מהארמון, היא ‘זכתה’ למסע שיימינג נרחב ומשומן היטב: “יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה […] וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ (אסתר א, יט – כב).
הרצון לשיימינג במגילה ממשיך כשהמן רוצה לתלות את מרדכי על עץ גבוה, כי אם אדם תלוי על עץ ואף אחד לא רואה… ועוד, כשאחשוורוש מתייעץ איתו “מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ” (אסתר ו,ו), מציע המן ש- “…וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”.
כי מהו כבוד אם לא נראה ברחבי הרשת? ברחובות העיר?
כך זכה המן לשיימינג מטורף ברחבי העיר כשהוביל את מרדכי, בדרכו להיתלות בעצמו על העץ הגבוה (שטיפס עליו).
פעולת השיירינג האחרונה במגילה שייכת לאסתר!
סוף סוף שיתוף חיובי. כי גם לחדשות הטובות מגיע מקום של כבוד!
פעולתה המתוחכמת של אסתר אל מול אחשוורוש צלחה, גזירת השמד בוטלה. ואסתר מפרסמת זאת ברבים (פעמיים): “וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר“.
ובעצם קיימנו את החג מדי שנה אנו עושים.ות לו שיירינג ומעלים אותו לראש שמחתנו וכמובן לראש הפיד.
חג פורים שמח!
יפה כתבת רוחמה. שום דבר בעצם לא השתנה. אלא שאנחנו מכורים למהירות ולמיידיות שהדברים צריכים להראות ולהתפרסם. גם אחשוורוש שלח את הרצים דחופים. אלא שלקח חודשים עד שכל מדינות ממלכתו ידעו על האגרת. והיום ברגע בלחיצת כפתור הכל נפוץ . ולכן גם נפיץ. אחשוורוש לא יכול היה לבטל את פקודתו הקודמת להשמיד את היהודים . כי את פקודת המלך אין להשיב. ואנחנו לא יכולים להתח
תודה על תגובתך אסנת.
אהבתי את הנפוץ והנפיץ.
אין ספק שהאון-ליינות של החיים שלנו מדגישה ביתר שאת את ההפצה והנפיצות.
ואם פעם הכוח היה אצל המלך, היום גם לפשוטי העם יש כוח רב.
להתחרט. כי כבר כולם ראו.