הנה סיפתח נהדר, שספק אם אחריו תמשיכו לקרוא את הפוסט.
מה אומר לך הביטוי הבא:
מהירות X זמן = דרך.
נשארת בחיים?  או שכולך בעתה, פירכוסים, דפיקות לב מהירות, ועוד מרעין בישין?
בכל אופן, אני כאן כדי להרגיע! ולספר שלא כל התיאוריות המדעיות נכונות.
לפחות לא במה שקשור לרוח האדם, להתפתחות, לתנועה קדימה.

ועל מה אני מדברת?
לקראת אמצע-סוף סדנת דרך האמן והאמנית, שהנחיתי לאחרונה,
שיתפה אחת המשתתפות את שקרה איתה בשבוע שחלף.
היא פתחה את דבריה במשפט “אני לא יודעת איך זה קרה, אבל…”
והמשיכה לתאר איך (פתאום) כבר לא התנהגה באותה דרך שהייתה רגילה אליה.
חייכתי, תוך שנזכרתי בבדיחה על אותו אחד שחיפש זמן רב חניה (בתל אביב, אלא מה?) ופנה לאלוהים בבקשה:
“אלוהים, תעשה שאמצא חניה.”
לא חלפו כמה דקות, והופה – נתגלתה חניה פנויה, מחכה בדיוק לו.
“אלוהים, לא צריך, הסתדרתי”.
אני מניחה שאתן.ם אינטלגנטים.ות מספיק,
כדי להבין את הקשר בין הבדיחה לאופן ההתבטאות של אותה אישה.
ולא, לא חיייבים להאמין באלוהים כדי להמשיך לקרוא.

ואיך כל זה קשור למהירות, דרך וזמן?
כי לא. הדרך שאנחנו עוברים.ות לא חייבת להיות פונקציה של זמן.
לא חייבים לחכות ה-מון זמן עד שרואים שינוי.
אכן, יש תהליכים שזקוקים לזמן כדי לעבד, להמתין, שמחכים לבשלות שלנו,
ויחד איתם, יש עניינים, שדי אם העלינו אותם למודעות,
שדי אם הבנו שמדובר בסוגיה שאינה מיטיבה עמנו,
כדי השהגלגלים הפנימיים שלנו יתחילו לנוע, ולהניע את המערכת כולה,
ואז, *פתאום*, מתרחש פלא, נס.
וחל שינוי.
אז לא, לא צריך למהר, ומצד שני גם אפשר לשחרר את האמונה ששינויים חייבים לקחת זמן.
ואותה אישה שכבר התחילה לעשות עם עצמה שינוי. קטן. ו’פתאום’ שמה לב שחל בה עוד שינוי,
כבר לחצה על מקש ה’שלח’ ופתאום יקרו לה עוד ועוד דברים נפלאים.
שהם כל-כך לא פתאום.

ולא שחוויתי לידה רגילה (כי את שלושת ילדי ילדתי בניתוח) ,
אבל אפשר לדמות את הרגע שבו ראשו של התינוק מבצבץ לפתע. כל כך לפתע, שאפשר לשכוח שהרגע הזה הגיע לאחר תהליך לידה שהוליד את הרגע הזה בדיוק.

יש  שיר נהדר של אולב האוגה,שמדבר על הפתאום הזה. (זה החלום)
אני רוצה בכל זאת להסתייג מהאופן שבו הוא כתוב.
לצד האמונה שפתאום = יום אחד יקרו לנו דברים טובים,
ולצד האמונה שהטוב הזה הוא חלום (ולא מציאות),
אנו חייבים.ות להאמין, ובעיקר לחיות בפועל
על פי האמונה שהדברים הטובים קורים לנו כאן ועכשיו.

אז, זרעו את הזרעים הנכונים לכם.ן בתודעה, והיו סמוכים.ות ובטוחים.ות
שיום אחד, פתאום, הם ינבטו.
וגם, שימו לב לאותם אלו שכבר נובטים, מאותם זרעים שנזרעו על ידינו, אתמול, ושלשום.

ולבסוף, החלטתי לשים פה את מילותיה של ריטה.
ולקחת ממנו את המילים:
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו

מחכה
ריטה

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה…

וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה