“הצלחתי לתפוס את ענבל*”, ומחר אפגש איתה”,
כך ווצאפתי לאחותי, אחרי שהלנתי בפניה בדיוק הבוקר, שיש א.נשים שקשה להשיגם. (חודש וחצי, נגיד?).
“אין כמו התמדה! בהצלחה!” ענתה לי אחותי.
שמחתי על תשובתה, שהזכירה לי שאני מלכת ההתמדות ו”אני יכולה להעביר קורסים שלמים על זה”.
וחשבתי שאם אני מנהלת בלוג על יצירתיות וכתיבה, הרי שכדאי שאתן להתמדה את מקום הכבוד המגיע לה.
למרות שעל פניה, התמדה היא הדבר האחרון שמתקשר עם השראה, יצירתיות, אומנות, ושאר ענייני רוח ומוזה.
שהרי, מה יותר נהדר מלעשות מה שמתחשק, ולצפות להארה שבוא תבוא, ביג טיים, ואנו נרוץ למחברת ונכתוב אותה, או נקליט עצמנו במהירות הבזק, שחלילה, לא תיעלם.

המעניין הוא, שיש דברים שמצטיירים לנו כנוגדים את המטרה או את המקום אליו נרצה להגיע,
אך למעשה, מדובר באשליה בלבד.
ההיפך הוא הנכון, למרות אופיים השונה, הם משרתים את הרעיון ותורמים להוצאתו לפועל,
ושתי דוגמאות שימחישו על מה אני מדברת:
הקצאת זמן לכתיבת דפי בוקר, משהו בין חצי שעה לארבעים דקות.
“למי יש זמן לזה?”, “יש לי דברים חשובים יותר לעשות בבוקר”, “גם כך אין לי זמן לנשום”.
אלו חלק מהתשובות שמורעפות לחלל האוויר בסדנאות ‘דרך האמן’, כשאני מספרת על הכלי הנהדר של ג’וליה קמרון.
בזבוז זמן? נהפוך הוא, כתיבת דפי הבוקר מארגנת לנו את המחשבות, מסדרת לנו את סדרי העדיפויות, ממקדות אותנו בדברים החשובים והנכונים לנו באמת, כך שבמהלך היום אנו נמצא עצמנו דווקא מפוקסים.ות יותר, יעילים.ות יותר,
ולמעשה במקום זמן מבוזבז נקבל זמן מהודק, שככזה -יפנה לנו זמן חופשי.
כך גם לגבי הכתיבה היום-יומית.
א.נשים רבים.ות סבורים.ות שכדי להיות אמן.ית לא נכון ואפילו אי אפשר לעבוד בתוך מסגרת,
לא צריך להיות כפופים.ות לכללים ולהרגלים קבועים, מחשש קיבועה והיצרה של היצירה.
הנסיון מראה, שנהפוך הוא – דווקא המסגרת, אותה התמדה בהרגלים יום יומיים,
היא היא שמאמנת אותנו להיות יצירתיים.ות, היא היא המזמנת את ההשראה,
היא היא ההופכת אותנו ליצירתיים ומוציאה אותנו מהעמדה הפאסיבית של ההמתנה להשראה.

מעבר להתמדתי בכתיבת דפי הבוקר, אני רוצה לשתף בפרויקט שנולד השנה, שאם הוא לא התמדה, איני יודעת התמדה מהי:
לפני כחצי שנה החלטתי לפרסם מדי יום שישי שיר, #שירישי_בשישי, ומאז, אני מתמידה לעשות זאת.
לא תמיד אני מעלה שיר חם מהתנור, אבל תמיד דואגת לפרסם אותו, לצרף לו תמונה מתאימה ולכתוב עליו רקע בן כמה מילים.
יתרונות רבים להתמדה השבועית הזו שלי:
היא מעניקה לי עוגן, מאפשרת לי לאסוף שירים (בדרך לספר, כפי שבירכתי עצמי בדיוק בראש השנה שעבר),
מאפשרת לי להיות קרובה לעצמי, להיות נאמנה להחלטות שלי,
להמשיך ולהפוך את המחשבות, החלומות והדיבורים – למעשה.
בכל יום שישי, כשאני נכנסת לתוכנת הנקדן לנקד את השיר השבועי, אני נמלאת שמחה.
שמחה על הוצאת שיריי לאור.
שמחה על נאמנותי להחלטותיי.
שמחה עלי.

ואם לסגור את הסיפור של הבוקר, הרי שמחר צפויה לי פגישה,
שבעקבותיה, כך אני מקווה, תתרחב פעילות ‘דרך האמן’, ואיתה השפעתה הנהדרת על חיי א.נשים בדרך פשוטה וזמינה.
ראיתי זאת במו עיניי, נוכחתי לראות שינויים טובים שקורים לא.נשים בכל גיל,
ואני מאוד אשמח, אם הדרך הזו תפגוש א.נשים נוספים.ות ותרחיב את לבם.ות ונקודת מבטם.ן. וחייהם.ן, כמו שלי, ישפעו טוב.

ואם מסיבה כזו או אחרת זה לא יתממש בדרך הזו, הרי שתמיד יש את בית הסדנאות שלי ואותי,
כך שמי שירצה ומי שתחפוץ, יוכלו להגיע הישר אלי.

* שם בדוי
** והתמונות? אין כמו מים זורמים ללא הפסקה, כמציינים התמדה.
ויתרה מזו – ההתמדה הזו, בכוחה לחצוב סלעים.
הנהר מפלס לעצמו דרך בסלע הקשה, לא באמצעות כוח אלא בכוח ההתמדה.
נו, עניין של התמדה
הגולן, לשמחתי , שופע מעיינות ומפלים, והתמונות (פרט לזו שמצוין עליה) כולן מפה.
*** אם הגעת עד לכאן, סימן שהתמדת בקריאתך, ולכבוד כך, אאחל שתמיד תהא ברכה על ראשך 🙂